אני אוהבת את העשיה שלי ! בכל רגע אני עושה אהבה עם אלוהים. אני לא יודעת מה יהיה מחר כי הוא מגלה לי בכל רגע.
אני מפרסמת דפי נחיתה לסדנאות, ומתקשרת הכל.
לא יודעת מה יהיה שם באמת. רק ברור לי שתמיד, אבל ת מ י ד כל ההבטחות שאני כותבת מתמלאות. אלה לא ההבטחות שלי לנשים. אלה ההבטחות של הבורא אלי.
הוא סומך עלי שאתן את המתנות שלי ככה כפי שהן – דרך ומתוך הלא נודע.
הוא סומך עלי ושולח אלי אנשים ומקנה בי ביטחון וידיעה רחבה, ואמון, וכלים להכיל.

אני לא יודעת מה אני עושה. באמת. אבל אני עושה את זה בכזאת התמסרות ותשוקה,
שגם לא מעניין אותי לדעת (בראש). אני חיה את זה. כל כך חיה את זה.
אני ז ה. ורק מלהיות בגוף הזה, לנשום את האוויר הזה,
ברור לי שזה מה שאני אמורה לתת כרגע.

אני לא יודעת כלום. אני כלי ריק. צינור.
אני מכורה לאהבה והיא שזורמת דרכי… רק רוצה להינתן.
ואם רק אני לא פוגעת בצינור בכל מיני שאלות וספקות.
ואם רק אני עוזבת את הראש לחלוטין,
אני הכי חכמה בעולם. כי אני יודעת שזו לא אני בכלל שמובילה.
ואיך החוכמה של אלוהים שעוברת דרכי ומתוכי,
יכולה לתת משהו בצורה פחות משלמה ומושלמת?

איך אני יכולה לעורר ספקות בתוכי כשאני ככה מתמסרת לאהבה הזאת?
איך איך יכולה להרגיש פחות מראויה. הכי ראויה שיש.
לתת את הדבר הזה שנובע מתוכי בכזאת תשוקה?
כשאני חווה עונג אורגזמי בגוף,
כי האור של אלוהים ממלא אותי כרגע.
קורן דרכי כרגע. מענג אותי. עושה איתי אהבה.
משליט את הכוח שלו עלי ככה שאני כבר לא יודעת מי אני ולא איכפת לי.

מה איכפת לי מה אכתוב בדף נחיתה זה או אחר?
מה איכפת לי מה ה"הבטחה השיווקית" שלי?
מה איכפת לי, כשאני יודעת שאני אוהבת.
כל כך אוהבת כל אישה שנכנסת בשערי דלתי,
שאני רק רוצה שיהיה לה טוב.
רק רוצה להדביק אותה בזה.

רק רוצה לצעוק לה – "שומעת אחותי …
אין עוד צורך לעבוד קשה כדי להרוויח כסף.
את לא צריכה לנטוש את עצמך בעשיה.
ולא את הרצונות והצרכים שלך.

אלוהים רק רוצה שיהיה לך כל כך טוב שאת תתעלפי מאושר.
תתעלי מעונג. תחגגי כל רגע את הקיום שלך.

שומעת אחותי, די כבר לחשוב כל כך הרבה ! פשוט תהיי.
פשוט תני לזה לעבור דרכך.
מה שזה לא יהיה שאת נותנת שם בעסק הזה שלך.

תני לזה לזרום מתוכך. לזרוח מתוכך.
בין אם את מנקה בתים, מטפלת,
מרצה מול מאות או אלפי אנשים. תני להם אותך. במלואך.
זה מה שאלוהים רוצה ממך.
שתהיי נוכחת ככה. שהוא יסתכל עליך ויזרח.
כי היותך הוא המימוש של המהות שלו.
והוא אוהב אותך. כל כך אוהב.
אז למה לך לחשוב שיש סיכוי ולו הכי קלוש
שהוא לא יתן לך שפע ?"

ואני יושבת ומסתכלת על הפוסט הזה.
על המילים האלה שלא "אני" כתבתי.
ואני מודה. ומברכת. ודמעות זולגות בעיניי.
כמה זמן עבר. כמה חיכיתי לרגע הזה, שאהיה כזה צינור.
וכמה אושר מהול בכאב שנשטף.
וכמה אהבה נושמת דרכי כרגע.

וכמה שאני רוצה להזמין אותך לחגוג איתי את הסדנה הזאת,
שבה נלמד איך מגיעים לכזה מקום.
נהיה בתדר הזה ביחד. וניקח אותו לחיים ולעשיה שלנו.

בחיי שאני לא יודעת… אבל משהו הביא אותי לזה.
משהו רוצה לתת דרכי את זה.
אז אני כאן בשבילך.
פשוט בואי.