נרגשת לשתף אותך בסיפור ההשראה של דקלה גדעוני – אישה מדהימה ומעוררת השראה שעשתה וממשיכה לעשות מסע מרגש לעבר גילוי המהות הייחודית שלה ומימוש התשוקה שלה בעולם.

זה מה שדקלה שיתפה בתחילת הדרך המשותפת שלנו :
"התחלתי סדרת מפגשים עם יוליה לפני חודש וחצי. במשך תקופה ארוכה מאד בחיי הרגשתי תקיעות – רגשית, נפשית, מנטאלית – בכל תחום ורובד בחיי. מגיל צעיר מאד יש לי חלום שבוער בי עד היום, אל החלום הזה קשורים הפחדים הכי עמוקים שלי ובמשך שנים הייתי חסומה לגמרי ולא יכולתי לממש את עצמי. ליוותה אותי יום יום תחושת תיסכול, דיכדוך, שאני כבויה. מהמפגש הראשון הרגשתי שמשהו קורה בתוכי, ועם כל מפגש זה מתעצם…".

החלום של דקלה היה לנגן על גיטרה בס ולהופיע מול קהל – להביא את עצמה במלוא העוצמה ולעוף על הבמה. כשנפגשנו לראשונה דקלה פחדה לנגן – מול אנשים ובכלל.
לאחר חצי שנה בלבד של תהליך משותף שלנו,
שדקלה התמסרה אליו בכל מובן אפשרי, שכלל ליווי אישי וסדנאות.
דקלה הגשימה את החלום שלה בגדול!

בטקסט המופלא הזה, היא משתפת את החוויה שלה מהערב שבו זה קרה.
הסיפור של דקלה מאפשר לך הצצה למרחב מאפשר ומיוחד, לחוות תדר של אישה שהתגברה על פחדים עצומים, נפתחה למתנה המדויקת שלה ולביטוי החופשי שלה בעולם,
ושמה את עצמה על הבמה חסרת עקבות. קריאה מהנה!

 "יוליה אהובתי, אני רוצה לשתף אותך במשהו מדהים שקרה לי:

בסוף השבוע שעבר הייתי באירוע – מעין פסטיבל קטן – שיצרו החברים שלי. זה היה ביער במרכז הארץ, ממש יצרו שם ארץ פלאות קטנה שכולה מוקדשת ליצירה ולביטוי עצמי. אני הגעתי לשם עם הגיטרה בס והמגבר שלי בידיעה ובכוונה שאני רוצה לנגן.

האוירה היתה מופלאה. הסתובבתי בין כל המייצגים והלולינים. פגשתי המון חברים. רקדתי והשתטתי ונהנתי מאד, ולמרות כל הכיף הזה הרצון לנגן פעם בי בחזקה. אז לקחתי את הבס והמגבר, חציתי את היער ונכנסתי ל'היכל התרבות' – כיפה שנועדה לנגינה והופעות.
צוות מתנדבים מדהימים הקימו ותפעלו את 'היכל התרבות', ואף הביאו ציוד הגברה וסאונד איכותי מאד ועבדו יומם וליל כדי לתפעל את המקום.

כשנכנסתי בדיוק היה ג'אם סשן. חיברתי את המגבר לחשמל והתחלתי לנגן. ניגנתי המון, פעם אני מביאה מנגינה והנגנים האחרים מצטרפים אלי, ופעם אחד הגיטריסטים. היו רגעים של קקפוניה ורעש מחריד. והיו רגעי הרמוניה, של יצירה משותפת, זמרים, גיטריסטים ומתופף. כולם עפים על עצמם, הכל בכיף של אילתור ובהקשבה לרגע.

כעבור כשעתיים מודיע אחד המתפעלים של ההיכל שמתחילה 'במה פתוחה' ושכל מי שרוצה להופיע שירשם אצלו מראש. לפני שהבנתי מה אני עושה, ובזרימה טבעית כהמשך של הג'אם… התקרבתי לבמה,  הורדתי מיקרופון (עדיין לא עליתי לבמה) והתחלתי לנגן את Fever  של  Peggy Lee.
הבסים קליטים, הגיטריסטים והמתופף תפסו מהר והצטרפו.
שרתי לתוך המיקרופון את השיר במלוא הקול והתרגשתי מאד.

תוך כדי ששרתי נזכרתי שלא שרתי את השיר הזה מאז 2006, כשהופעתי עם הרכב בגואטמלה,
ובעקבות טראומה שחוויתי שם חשתי סלידה לשיר הזה במשך שנים.
והנה אני שרה אותו ועפה על עצמי, מגיעה לעוצמות עם הקול שלא העזתי מעולם, לא מעניין אותי אם אזייף או מה יחשבו עלי – פשוט עפה ונהנית מכל רגע .

כל כך נהניתי שרציתי עוד, וידעתי שיש לי עוד הרבה מה לתת. כך שבהמשך הערב, ביחד עם גיטריסט מוכשר, עליתי לבמה וביצענו ביחד את These Boots are Made for Walking, ואחרי את
Groove is inhe Heart של Dee-Lite.

ומה אני אגיד לך יוליה – עליתי לבמה בהתרגשות, בשמחה שאין כמוה, בשובבות, בחופש – ללא עכבות… תיקשרתי עם הקהל (חצי סטנד-אפ) בין השירים. רקדתי, נהניתי, הייתי במלוא הנוכחות שלי. בקהל אנשים רקדו, הריעו, נהנו. זה היה הכי פשוט, הכי אני, הכי נעים, הכי זורם שהרגשתי.

כשירדתי מהבמה באו אלי אנשים ונתנו לי את התשבוחות הכי יפות ומרגשות שיכולתי לבקש, החמיאו לי שיש לי כריזמה ושיחרור והיו שחשבו שאני מופיעה כבר שנים.

סיפרתי להם את האמת – שעד לפני חצי שנה הייתי כל כך חסרת ביטחון לנגן ליד אנשים. רק המחשבה על זה היתה משתקת אותי. רק הספק שאולי השכן מהבניין ליד שומע אותי מתאמנת היתה מוציאה אותי משלוותי… שמאז ילדותי אני רוצה לנגן ולשיר אבל לא מאמינה בעצמי ולא עושה את זה…

והיה לי ברור שלפני חצי שנה הייתי רואה את הבמה, משתוקקת לעלות ולשיר אבל לא מסוגלת. הגוף היה משתתק, הגרון נחנק והשיפוטיות העצמית היתה גואה. איזה תהליך מופלא עברתי בחצי השנה הזו;

זה הרגיש כמו אסימונים שנופלים: בטבעיות ומתוך התחושה הכי נעימה
התחלתי לנגן ליד בן הזוג שהיה לי, ובהתרגשות להשמיע לו משהו חדש שלמדתי.
ואז ליד חברה, וכשיש עוד חברים בסביבה…
והבנתי שהערב הזה היה אירוע מכונן עבורי –
ממש השתחררתי מכל הכבלים… 

ולמחרת, כמו שאני מקיצה לתוך בוקר שטוף שמש ביער הקסום,
נופלת לי ההבנה הכל כך ברורה שאני לא מבינה איך לא קלטתי אותה אמש:
יוליה, לפני חצי שנה נפגשתי איתך לראשונה….
כן, עכשיו הכל התחבר לי… איזו דרך עשיתי וכמה עברתי בחצי שנה הזו.
דרך שלא הייתי מאמינה שניתן לעשות בזמן כל כך קצר.

…. החוויה שחוויתי בערב הזה ביער – חוויה של חופש אמיתי, של אמונה בעצמי, חיבור לילדה שאני, הרמוניה פנימית, ביטוי עצמי, יצירתיות, שובבות, נתינה, אהבה טהורה ושמחה עד השמיים –
זה הכל פרי העבודה איתך והכלים שאת נותנת לי.

לאחר שנים של כמיהה לכל אלה,
אני בפליאה על הקלות והפשטות שהשינויים קורים.
אינסוף תודה לך יוליה,
את מורה נדירה ועבודתך מופלאה ומבורכת.

 דקלה

את מוזמנת ליצור קשר עם דקלה בפייסבוק:
Dikla G Doni