הרבה פעמים אני פוגשת נשים מדהימות, גדולות ועוצמתיות. וזה מרגיש כאילו חלק מאוד גדול מהעוצמה שלהן נמצאת בהסתרה. והאמת היא שמניסיון אישי רחב, יש לנו הרבה ביקורת על ההסתרה הזאת –
על היציאה החלקית בלבד לעולם. על המתנות שלנו שעדיין מסתתרות עמוק בתוכנו. חלק מהן לפחות. על האופן שבו זה משפיע על ההכנסות החומריות שלנו. על הפחד לצאת לדרך עד הסוף. כבר "להיות שם". כבר לוותר על שליטה.
ומה שקורה הרבה פעמים בעקבות זה,
זה ניסיון תמידי לשנות משהו בעצמנו "משהו שם חייב כבר לזוז.
אני חייבת כבר לשחרר".
וכל הדבר הזה מייצר הרבה מאוד סבל. והרבה יותר כיווץ ממה שהיה קודם.
וחרדות גם. תחושה שמשהו לא בסדר כל הזמן. שאני אמורה להשתנות ולהיות אחרת.
בעיניי כל הדרך היא לתת אמון מלא בעצמי.
שאם עכשיו אני מכווצת, זה כי כואב לי עמוק בפנים.
ויש שם כנראה מקום שעדיין פוחד לתת לרגש הזה לצוף.
ואולי יש פחד חזק משחרור, ופחד לתת לאנרגיה העצורה הזאת לזרום.
וזה בכלל לא משנה מה זה הדבר הזה שקורה שם…
אני מתמסרת לדרך ולתהליך שלי באהבה. ויודעת בוודאות מוחלטת,
שהחיים מחבקים אותי ותומכים בי *בדיוק איך שאני*
שאני לא צריכה לשנות או לתקן את עצמי.
ובכך גם להגדיל את הסבל.
וגם אם כל מיני נשמות טובות שרוצות לעזור,
בדמות של מנטורים, מורים ומטפלים. בני זוג או חברים,
שבאמת שהכוונה שלהם טובה,
אומרים לך שהגיע הזמן כבר ל… (להוציא את השירות הזה. לצאת עם הדבר הזה לעולם. להגדיל את העסק, להפסיק לעמוד במקום וכו')
ובלי להבין לעומק דרך מה את עוברת .. דוחקים בך.
ומנסים לזרז את התהליך שלך (מה שבאמת בלתי אפשרי לעשות ממילא, עד ש*את* בעצמך תבחרי את זה מתוך מוכנות והקשבה ורצון).
אז תזכרי שהם עושים את זה כי *הם בעצמם לא מבינים*
איך הדברים עובדים.
ואם את מרגישה צורך לנוח מהכל אז יש לך זכות וזמן ומקום.
ואם את מרגישה שהכל פתאום גדול עלייך,
אז את לא חייבת ללכת נגד עצמך
(כאילו שזה יעזור).
ובתכלס התשוקה שלך נפתחת, והביטוי העמוק שלך יוצא לאור,
כשאת עצמך מכבדת את עצמך.
את הקצב הרגשי והפיזי שלך.
כשאת מאשרת לעצמך להיות איפה שאת.. אפילו אם זה אומר לעצור ולעמוד במקום כמה זמן שתצטרכי.
אבל אם את נלחמת בעצמך.
מנסה כל הזמן לשנות מצד אחד.
ומצד שני לא מאפשרת עדיין מקום לתנועה הטבעית,
בזה שאת דוחקת בעצמך,
אז שום דבר ממילא לא יקרה. וחבל על כל האנרגיות שאת משקיעה !
את יכולה פשוט להיכנע. להפסיק. לשחרר ולנוח.
ואז גם יתפנה לך מקום אמיתי להרגיש את כל מה שהחזקת שמנע ממך להרגיש תשוקה ולהיות בתנועה.
בחוויה שלי, יש כמה אופציות בכזה מקרה:
1. להשלים עם העובדה שאת מדחיקה, מחזיקה, מנותקת .. ושזה מה שיש כרגע. וככה ממש זה מושלם וטוב. לא משנה כמה סבל זה גורם לך.
ככה את. זהו !
2. לבקש מכל הלב להרפות ולהתחבר לרגש העמוק הזה בתוכך,
לבקש להרגיש את כל מה שאת כל הזמן מנסה בכל הכוח לא להרגיש
(וזה מה שגורם את כל הסבל, לא הרגש עצמו)
ובמקביל –
להתחבר לתדר של עונג שמאפשר לך להרגיש תוך כדי חיבור נעים ומענג לעצמך. ולחוות שחרור נעים, רך ועדין בלי סבל.
3. להמשיך להילחם. להתנגד למה שיש.
לסבול עוד יותר. ולא לאשר לעצמך. ולא להסכים לכלום. ורק לזעום ולכעוס וכו'.
כל אפשרות כזאת היא נהדרת.
שמעת? נ ה ד ר ת
אם זה מה שאת באמת בוחרת.
זהו.
עכשיו תרגישי מה באמת בא לך.
למה את כבר מוכנה. ומה את רוצה.
בכל מקרה,
אני מציעה לך לא לעבור את זה לבד, אלא עם תמיכה.
