הנה שוב זה קורה. זה היום השלישי שאני מתיישבת ליד המחשב לכתוב חומרים שיווקיים ופשוט לא מצליחה. אין לי אנרגיות לזה. אין לי מוטיבציה. אין לי אוויר כמעט לכתוב. וזה לא שאני לא יודעת מה לכתוב או איך. אני לומדת שיווק כל הזמן, ומכיוון שאני משווקת מהלב, מתוך הכאן ועכשיו שלי אני גם מאוד נהנית מהדרך. ודווקא עברו עלי כמה ימים עם אנרגיות מאוד גבוהות. כתבתי הרבה, עשיתי הרבה, יצרתי קשרים חדשים. הכל נפלא ופתוח, ופתאום בא הדאון הזה.

אני שואלת את עצמי מה קורה. יום. יומיים… ברור לי שמשהו קורה. ברור לי שזו לא עצלנות. ברור לי שאני לא סתם ככה פתאום ממש לא רוצה לכתוב. אני יודעת שאני צריכה לעשות את זה. אני יודעת שאני רוצה להוציא כמה דברים אל האור, וחייבת לסיים משהו עד תאריך מסויים כדי להיכנס לניוזלטר שאני רוצה להופיע בו. זה באמת מאוד חשוב לי. באמת בחרתי בזה מרצוני החופשי. ולמרות זאת פשוט לא בא לי!

בעיקרון כל המנטורים מלמדים לעשות בכל זאת, גם כשאין מוטיבציה. לשבור את חוסר העשייה בעשייה ואז זה ייפתח. לעשות משהו ש"ירים" אותנו ולהמשיך בדרך. אני יודעת שהדרך הזאת עובדת לאנשים רבים. לי אישית היא מאוד קשה ולא טבעית. כי היא נובעת מהחוץ לפנים, ובסופו של דבר לא מאפשרת להתמודד עם דברים מהותיים מהיסוד. זוהי רק עליה לזמן קצוב עד הירידה  הבאה מאותה הסיבה.

אני (אלא אם כן התחייבתי בפני מישהו/י לעשייה חשובה וזה קריטי) בימים כאלה פשוט עוצרת. אבל לא סתם עוצרת ואוכלת, עוצרת ובוהה במסך טלויזיה (אין לי) או מבלה שעות על גבי שעות בלא לעשות כלום. אני עוצרת ומקשיבה. מתבוננת פנימה ושואלת את עצמי –

מה הסיבה האמיתית שלא בא לי לעשות עכשיו את מה שבחרתי לעשות?

למה באמת "אין לי כוח" למה שאני יודעת שעושה לי ולאחרים טוב?

מה מפריע לי בדרך? מה עוצר אותי עכשיו?

מה אני יכולה לעשות או לשנות כדי לפתוח לעצמי את הדרך?

יש לי כוונה לחזור לעשייה בהקדם האפשרי. הבטחתי לעצמי שאני עושה הכל כדי להתקדם ולהצליח ואני מתמידה בהתחייבות הזאת. ולמרות זאת, אני לא הולכת לשם בעיניים עצומות. אני לא הולכת למתוך מאבק. אני גם לא מכריחה את עצמי לעשות דברים. אני מאזנת בין המנוחה, ההתבוננות והניקיון לעשייה ופעולה. אני רואה את עצמי בדרך. אני רכה עם עצמי. ועם זאת אני לא קיצונית, ולא מפסיקה לעשות עד שחוזרת לי המוטיבציה. אני יודעת להחזיר אותה לעצמי. בדרך נשית – ברכות.

התשובות שאני מקבלת לשאלות שנשאלות תמיד מאוד מעניינות. מכיוון שאני מחוברת להדרכה הנשמתית שלי, ועובדת עם כלים עוצמתיים לריפוי ויצירת מציאות, שמאפשרים לי קשר ישיר אל תת המודע, אני מהר מאוד מגיעה לשורש העניין, ואז גם יכולה לשנות אותו מהר באופן יחסי, ולשחרר את הדבר שלוקח לי אנרגיה.

מאז שהחלטתי לצאת לדרך עצמאית ועד היום עולות מתוכי המון התנגדויות לשפע ולהצלחה ובראשן אשמה שמהדהדת בתוכי קול – "אני לא ראויה לכל הטוב הזה". ההתנגדות הזאת באה והולכת, מרפה ומשתלטת. שוב נעלמת ושוב חוזרת. ויחד איתה שפע של נושאים שבהדרגה אני "מנקה" מהמערכת.

ככל שהשפע נפתח, ככל שההצלחה גדלה, ככה הקולות האלה צפים ועולים מתוכי. כי הם לא תואמים את מה שאני מבקשת ליצור בחיי, אז הם חייבים להתנקות יחד עם ההתקדמות שלי.

"האם אני ראויה לכל הטוב הזה? לכל כך הרבה אהבה? מי אני שאהיה מקור השראה לנשים אחרות? את מי אני בכלל מעניינת? מה הסיפור האישי שלי כבר יכול לתרום לאחרים? האם אני באמת מספיק טובה במה שאני עושה? האם אני ראויה לקחת על עצמי תפקיד כל כך גדול? חזון עם עוצמה כל כך גדולה? האם אני ראויה להוביל דברים גדולים…?

ומה עם כל השפע והטוב הזה? מי אני שאקבל כל כך הרבה?"

כבר התרגלתי. הרגל של שנים לחיים בינוניים. לחיים של מאבק. חיים שבהם אני נאבקת על עצמי, על הצלחה, על כסף, על שמחה, על אהבה אפילו. איזה פרדוקס מטורף זה להיאבק על אהבה. אבל זו האמת. נאבקתי כי לא אהבתי את עצמי. נאבקתי כי לא קיבלתי את המקום שבו הייתי באותו רגע. כי לא קיבלתי את הקשיים שלי ואת זה שהם עדיין משאירים אותי מאחור.

לא קיבלתי את זה שאני עדיין נאחזת בעבר, את זה שאני עדיין מפחדת לקום ולהחליט לעשות שינוי מהותי. את זה שאני עדיין מתנהלת באופן אקראי בלי שום כיוון ברור. כל כך כעסתי על עצמי! כל כך הייתי מתוסכלת מזה שאני לא מממשת את הפוטנציאל שלי. את זה שאני לא עושה את התפקיד שהלב שלי יודע שבאתי לעשות בעולם. זה היה סיוט מתמשך. מאבק אחרי מאבק אחרי מאבק.

"אז מי אני שאקום ואגיד – "זהו, נגמר הסרט. מהיום טוב!?" מי אני שאציב לחיים, לעצמי כזאת עובדה? הרי כל כך הרבה אנשים חיים חיים בינוניים. מתנהלים ולא מנהלים. נאבקים ולא חיים בשפע. מתלוננים ולא יוצרים את המציאות שלהם. אז מי אני שיהיה לי ולהם לא? מי אני ש"אסנוור" אחרים עם ההצלחה שלי? עם הטוב הזה שיש לי? עם זה שאני מגשימה ומממשת את השליחות שלי בעולם? בזמן שהם לא…?

ומה אם יקנאו בי ויעזבו אותי…? אני לא מוכנה ללכת לבד בדרך הזאת. מה עם החברים שלי שאני כל כך אוהבת? איך אני יכולה להצליח ו"להשאיר אותם מאחור"?

ומה אם אפגע במישהו בדרך?…."

מיליון קולות. מיליון שדים שואגים. אני נושמת עמוק. יודעת שזה לא אמיתי. מכירה את הקולות האלה. שמעתי אותם בעבר. אני מביאה את עצמי להיות כאן מולך על המסך. כמו שאני בדיוק. על הדרך אני עושה שיווק (המאמר הזה הוא גם מתנה למי שקוראת אותו וגם שיווק. לשווק זה בכלל להיות בנתינה). על הדרך אני משקפת לך את המקום הזה שאולי נמצא גם אצלך מתוך אמונה שזה יכול לעזור לך… אין אישה שלא חווה דברים כאלה בדרך להצלחה וגם בזמן הצלחה, לפעמים דווקא במקום הכי גבוה.

איזה שד יוצא ממך זה פחות משנה. אולי זה שד "אני לא ראויה" אולי "אני לא יכולה". אולי "לא אהובה" או "אני לא מספיק"…….. כל שד הוא שד מבורך! 🙂 הוא חושף בפנייך בדיוק את הנקודה הבאה שזקוקה לליטוף. נקודה שמבקשת שיחקרו אותה, יכירו אותה ויטפלו בה היטב עד שהיא תתמוסס בתוך ים של אהבה.

אני נוכחת בכאן ועכשיו כפי שאני בלי לכעוס. אני לא מבקרת את עצמי. המצב הזה הוא לא אשמתי. אני לא מנסה לגרום לשד הזה להיעלם רק כדי לחזור לעשייה בכוח. אני חווה את עצמי כפי שאני ומקבלת. אני יכולה לחיות עם מה שיש, כי יש לי כלים לשנות את המציאות שלי כפי שאני בוחרת, לכן אני רגועה.

ברור שביום כזה לא אשב כל היום בסשנים של עבודה רגשית כדי לשנות את המצב. ברור שלא אתנגד ואלחם בהרגשה הרעה שלי, כי אין בזה אהבה כלפיי. כן אהיה הכי עדינה שאני יכולה להיות. לא אכריח את עצמי לעשות שום דבר בכוח, ולמרות זאת אדחוף את עצמי ברכות לעשייה. לא כי אני חייבת. פשוט כי בעצם העשייה הזאת יש אהבה עצמית. כי העשייה הזאת היא קודם כל בשבילי. למעני. כי אני בחרתי בה. כי אני רוצה להתקדם איתה.

אני כל הזמן מדברת על עשייה חסרת מאמץ, על עשייה מתוך תשוקה והתרגשות שזורמת מתוכי כשאני מתואמת עם הרצון האמיתי שלי. כשיש לי מטרה שאני מוכנה לקפוץ למענה מהמיטה בבוקר. אז יש גם ימים כאלה בהם זה פחות זורם ממני. בהם אין לי כל כך הרבה אנרגיה להוציא ממני כמו ביום שבו הכל באמת לגמרי פתוח.

את הימים האלה אני מעבירה בלהיות מי שאני ולעשות את הטוב ביותר שאני יכולה בכל רגע. אני לא צריכה לזייף ולא לנסות להיות מי שאני לא. אין בזה שום תועלת. זה רק יוצר מלחמה פנימית וציפיה שלא יכולה להתמלא. אני מרפה. ועושה את המיטב שאני יכולה. את היום הזה אני מתחילה או מסיימת בסשן של עבודה רגשית ואנרגטית (עם עצמי או עם המטפל שלי) שמאפשר לי ברכות לנקות את מה שמפריע לי ולשנות תדר.

אם זה קורה גם לך… אם את עצמאית ומתקשה לפעמים לשווק את העסק שלך, להתקדם בעשייה, להוציא דברים אל הפועל – כי השדים שלך עולים מתוכך. כי את מוצפת בקולות פנימיים שמפריעים לך לנוע בטבעיות ובחופשיות בדרך. כי את סתם מאבדת מוטיבציה בדרך ולא יודעת בדיוק למה…

שאלי את עצמך –

איך אני יכולה דווקא מהימים האלה לצמוח הכי הרבה?

איזו מתנה הם מביאים לחיי?

מה הימים האלה מלמדים אותי על העשייה שלי או על עצמי?

מה הם מאפשרים לי לתת או לקבל?

זה שיש לך ימים או אפילו תקופות כאלה זה לא אומר שאת לא מדהימה, או לא מצליחה. ברגע שאת זוכרת לקחת אותם בפרופורציה ולהפיק גם מהם את המיטב, הכל מסתדר כבר ברגע ההחלטה.

וכמובן שאת לא צריכה להיות עם שום דבר לבד. דברי עם חברה שמעודדת אותך.

הישעני על מישהו או מישהי שגורמים לך להרגיש טוב עם עצמך. שמקבלים אותך כמו שאת.

דברי עם חברות שעוסקות בתחום שלך, או אחרות שגם הן עצמאיות בתחום אחר. הן בטוח חוות כאלה ימים גם. אין מישהי שלא.

ולבסוף – כדי עדיין להיות בעשיה בימים כאלה, מצאי משהו שאת אוהבת לעשות. לאו דווקא מה שהיה בתכנית שלך או רשום לך בלו"ז.

תשאלי את עצמך איך מתוך הקושי שלך את יכולה לתת משהו ללקוחות שלך?

איזו פעולה תשמח אותך? תעשה לך כיף?

אולי משהו יצירתי. אולי סתם משהו שאת רוצה לעשות מזמן אבל דוחה כי זה לא הכי חשוב…

מניסיון – פעולה אחת קטנה וכיפית, גוררת אחריה גל נעים של עשיה חדשה. מתוך זרימה והרמוניה. בלי מאמץ או מאבק.

מגיע לך להיות בעשיה שלך באהבה ובשמחה!

 

מי אנחנו ?
● נשים מעוררות השראה – יוצרות, יזמיות ונשים בעלות עסק שיש להן מה להגיד.
נשים שמבקשות להביע ולבטא את עצמן מתוך חופש, שחרור ותשוקה שנובעת מבפנים !
● נשים שכבר מביאות את עצמן לידי ביטוי, שרוצות לשמוח וליהנות מהדרך כאילו הייתה משחק.
● נשים שיש להן מה להביע ולהשמיע מעל במה – שרוצות אמון. חופש להיות מי שהן באמת. והשראה לצאת לדרך מתוך חיבור עוצמתי לתשוקה היצירתית שלהן. 
קבלי ישירות למייל כלים פרקטיים והשראה – לביטוי, יצירה ועשיה מתוך חיבור לאנרגית חיים ולתשוקה יצירתית:

* חשוב לי שתהיי כאן רק אם את רוצה. בכל רגע תוכלי לעזוב בלחיצת כפתור.
הפרטים שלך שמורים ומוגנים.

אהבת? לחצי לייק ושתפי עם החברות שלך